בסוף הפוסט מחכה לך סרטון סופר מרתק!!!!
שבוע לפני ר”ח אדר.
חודש שבו נתבשר בעז”ה על מפלתה של פרס- הלא היא איראן.
ופה אני רוצה לדבר על אחת השאלות הכי מרתקות שיש

האם איראן עומדת לקרוס?

את השאלה הזו שאלתי את גב’ שיינדי אייזנבך.

שיינדי היא חוזה בכוכבים או בשמה העכשוי-
אסטרולוגית מומחית זכיתי, ושיינדי היא חברה לדרך.

בקשתי ממנה, לבדוק במפת הלידה של איראן מה עומד להיות איתה.

זה נשמע כמו מדע בדיוני

אבל בפוסט זה תוכלי לצפות בהרצאת טד קצרה שהיא עשתה ממש למענינו.
ואחרי זה תוכלי לשקול- מה דעתך האישית?
הסרטון בסוף הפוסט

אגב, אם קבלת את הסרטון הזה
ואת רוצה גם להרשם לרשימת התפוצה שלנו- כדי לקבל המון תוכן ועדכונים מענינים

אני רוצה, כמחווה לאזרחים האיראנים, להנציח את המורשת
העיצובית המפוארת של איראן פה בפוסט.
כדי שבעז”ה, כשעוד חודש או שנתיים כאשר השלטון הנוכחי יעבור מן העולם,
ולפי שאיראן תהפוך לידידה הגדולה של ישראל
והיהודים הגרים שם יוכלו להגר באופן סופי לישראל (אמן)
נוכל לזכור איך זה היה נראה.

(ובמילים קצת יותר מקצועיות, בואי נכיר שפה חדשה
שפה שאנחנו כישראלים פחות מכירים, אבל היא שפה עשירה, ומלאת תרבות
באופן כללי ככל שנכיר יותר שפות עיצוביות ונדע איך להשתמש בהם
באופן אוטומטי נהיה מעצבות הרבה יותר טובות)

המאפין הראשון הבולט- טקסטורות

העיצוב האיראני מתאפיין ב”אימה מפני הריק” (Horror Vacui)
הביטוי הזה הוא ביטוי לסגנון עיצובי שמשתמש הטקסטורות
מתוך פחד שיהיה חלל ברגע שהעיצוב עשיר ומלא פרטים אין כמעט חללים.
בין הטקסטורות אפשר לראות בעיקר
ערבסקות: קווים מתפתלים של צמחייה
ופרחים מסוגננים המשתלבים זה בזה.
אריחים גיאומטריים: שימוש בתבניות חוזרות המבוססות
על כוכבים ומצולעים, היוצרות תחושת אינסוף וסדר מושלם.
שכבות: יצירת עומק על ידי הנחת דפוס עדין על גבי רקע צבעוני,
מה שמעניק לטקסטורה מראה תלת-ממדי.
הסגנון הטקסטואלי הזה נוצר בהשראה מהשטיחים הפרסים.
האגדה מספרת שמענין פהאורגת הראשית הייתה שרה את הדפוס
בקצב מסוים “נאקשה-ח’אני”. היא הייתה שרה: “שלושה קשרים בכחול שמיים,
שניים בזהב השמש”, והאורגות האחרות היו עונות לה בשירה תוך כדי עבודה.

///

צבעוניות: כחול, זהב, בורדו

הצבעוניות הפרסית אינה מקרית; היא מבוססת על
ניגודיות גבוהה שיוצרת תחושת חיות.
הצבעים העיקריים שנראה הם:
כחול פרסי: הגוון המזוהה ביותר,
החל מתכלת טורקיז בהירה ועד כחול עמוק (Lapis Lazuli). הוא מסמל עומק ורוגע.
זהב ואוקר: צבעים המייצגים שפע, חולות מדבר ויוקרה.
הם משמשים לעיתים קרובות כקווי מתאר או כהדגשות בתוך הדפוסים.
אדום עמוק (בורדו/ארגמן): מוסיף חמימות ומשמש בדרך כלל
כבסיס לטקסטורות מורכבות, כפי שניתן לראות בשטיחים המסורתיים.

///

3. גיאומטריה 

אחד המאפיינים המדהימים ביותר הוא הקומפוזיציה המדויקת,
שנראית כמעט בלתי אפשרית לביצוע ידני.
סימטריה דו-צדדית: רוב העיצובים בנויים סביב ציר מרכזי.
אם תחצו את העיצוב לשניים, תקבלו השתקפות מדויקת.
המדליון המרכזי: אלמנט מרכזי דומיננטי (עיגול או מעוין)
שממנו “צומח” שאר העיצוב כלפי חוץ.
המסגור: שימוש בשוליים רחבים ומעוטרים
הסוגרים על התוכן המרכזי, מה שיוצר מיקוד וסדר.
מי שעומד מאחורי הגאומטריה המרתקת הזו
עומר ח’יאם (שחי במאה ה-11) היה קודם כל מתמטיקאי ואסטרונום מחונן
שחישב את אורך השנה בדיוק מדהים.
האגדה מספרת שח’יאם והמתמטיקאים של תקופתו לא ראו
הבדל בין נוסחה לבין יופי.הם היו יושבים עם מחוגה וסרגל
ומנסים לפתורמשוואות מעוקבות דרך צורות גיאומטריות.

4. טיפוגרפיה זורמת: האות כציור

בניגוד לכתב המערבי הנוקשה, הטיפוגרפיה הפרסית נראית
כאילו צוירה במכחול רך. במסורת הפרסית, הטקסט הוא לא רק
כלי להעברת מידע, אלא אלמנט עיצובי בפני עצמו.
זרימה אורגנית: הטיפוגרפיה מתאפיינת בקווים מעוגלים,
מוארכים וזורמים (כמו סגנון ה-‘נסטעליק’).
שילוב בין טקסט לאיור: האותיות משתלבות בתוך העיטורים הגיאומטריים,
ולפעמים הופכות לחלק מהטקסטורה עצמה.
עובי משתנה: שימוש בשינויי עובי קיצוניים בתוך אותה
האות כדי ליצור קצב ותנועה.