
לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה /// לא אנחנו המצאנו את זה ///
לא אנחנו המצאנו את זה /// שמונה אגרות שנה טובה מההיסטוריה
בשבוע הבא, החל מיום שני-שלישי אני משערת, תקבלי בלי נדר עשרות “שנות טובות”.
אם זה מהילד בגן שיחזור עם המון טופים.
אם זה מהנכדים שלך שישלחו תמונה.
ואם זה מכל רשימות התפוצה שאת מחוברת אליהן…
כולם יזכרו ויאחלו לך כמיטב המסורת. “שנה טובה”.
חלק מהן, אגב, כנראה עוצבו על ידי תלמידות שלנו.
מסתבר שלא אנחנו המצאנו את המנהג הזה.
כבר לפני מאות שנים כתב המהרי”ל שכל מכתב שנשלח בחודש אלול צריך להיפתח בברכה שייכתב וייחתם הנמען לשנה טובה.
מאז זה לא הפסיק, וכל דור ודור עולה ומתעלה מעל עצמו.
פעם זו הייתה שורה בכתב יד על נייר יקר.
אחר כך גלויה מודפסת בצבע שנשלחה בלי מעטפה.
אחר כך כרטיס מצנצץ שקופץ כשפותחים אותו. היום זה מייל או סרטון.
ובשנת 2300 כנראה יהיה איזה כרטיס ברכה מעופף שיגיע לבד עד החלון. ימים יגידו.
לחובבות ההיסטוריה, לפניך שמונה גלויות אמיתיות לחלוטין.
1878 • גרמניה
האגרת שהיא בעצם נייר מכתבים

הגלויה הזו היא ההיסטורית ביותר מתוך האוסף. האגרות שקדמו לה נכתבו בכתב יד, והגלויה הזו כבר מודפסת.
מאוד מעניין שיש פה שתי שפות. במרכז אותיות מסולסלות של “לשנה טובה תכתבו”. סביבן, למעלה ולמטה, רצות שורות ברכה בגרמנית עם משאלה לשנה של שפע, אושר וברכה.
1918 • צרפת
עיפרון ושתי מילים
הגלויה הזו צוירה בידי אלפונס לוי, צייר יהודי צרפתי מאלזס. בתמונה רואים יהודי תוקע בשופר, מצויר בקווי עיפרון רכים, ומעליה שתי מילים בלבד: “לשנה טובה”.
אלפונס צייר כל חייו את היהודים הכפריים של אלזס. זקנים, נשים, ילדים, בית כנסת קטן.
מה שכן, זה לא איור שהוזמן בבית דפוס מסחרי אלא יצירה של אמן שהפכה לברכה.
ראשית המאה העשרים • גרמניה
הכרטיס שלא עשוי מנייר
הכרטיס הזה לא עשוי מנייר. הוא עשוי צלולואיד, הפלסטיק המסחרי הראשון בעולם. בגלל זה הוא חלק, מבריק וקצת שקוף, ונראה כמו שנהב יקר.
מעניינת גם הגזרה שלו. הוא לא מלבן אלא חתוך בצורת שני חלונות מקושתים שנפתחים כמו ספר, ובתוכם זר סיגליות מודפס.
למעלה יש שוב שתי שפות. A Happy New Year, ולידה “לשנה טובה תכתבו”.
בתקופה הזו כבר לא התחרו על האיור אלא על החומר. מי תוציא כרטיס שנפתח, שמבריק, שיש בו משי רקום או חלקים נעים.
1905 • ניו יורק
מי שמכר את האגרות
זו לא אגרת אלא תצלום של מי שמכר אותן. הצילום נעשה בלואר איסט סייד בניו יורק, בשיא ההגירה היהודית מרוסיה ומפולין. בתמונה רואים גבר עם מגבעת עומד ברחוב מול מזוודה פתוחה מלאה כרטיסים.
מאות אלפי מהגרים הגיעו לאמריקה בלי המשפחה שנשארה מאחור, ואגרת שנה טובה הייתה הדרך הזולה ביותר לשמור על קשר. לשלוח סימן חיים, להראות שהסתדרת, לפעמים לצרף תצלום.
מה שכן, הביקוש היה כל כך גדול שקמו בניו יורק בתי דפוס יהודיים שהתמחו רק בזה.
1907 • ארצות הברית
הכפרות עם הצאר
האגרת הכי נועזת באוסף. היא מציגה טקס כפרות, ובמקום ראש התרנגול יש את ראשו של הצאר ניקולאי השני.
הרקע הוא הפרעות ברוסיה בשנים 1903 עד 1906, שהותירו קהילות שלמות הרוסות ודחפו מיליון יהודים להגר. במזרח אירופה אי אפשר היה לומר מילה נגד השלטון. באמריקה אפשר היה הכול.
ולכן מהגרים שזה עתה הגיעו לניו יורק פרסמו את הזעם שלהם על גלויה שנשלחה בדואר גלוי, בלי מעטפה.
משני צידי הכרטיס, כאילו כלום, שתי שפות. “לשנה טובה תכתבו” ולידה A Happy New Year. האמן חתום C. Stern.
צרפת • כרטיס פרסומת
ברכה שהיא בעצם פרסומת לשוקולד
זה בכלל לא כרטיס ברכה אלא כרטיס פרסומת של שוקולד פולן, יצרנית שוקולד צרפתית. החברה הנפיקה סדרות של כרטיסי איסוף מאוירים שחולקו יחד עם המוצר, ואחד הכרטיסים בסדרה הוקדש לראש השנה.
הכותרת בצרפתית היא La journee des trompettes, כלומר יום התרועה. באיור רואים דמויות בלבוש מקראי מריעות בחצוצרות, ומעליהן שורה בעברית.
כרטיסי איסוף היו הדבר הגדול של התקופה. ילדים אספו אותם, החליפו והדביקו באלבומים.
מה שכן, שימי לב שהמוצר עצמו לא מופיע בכרטיס בכלל. רק השם למעלה.
1914 • ארץ ישראל
הגלויה האחרונה לפני שהדואר נסגר
גלויה שיצאה מארץ ישראל, ונושאה טקס תשליך. בתמונה רואים קבוצת יהודים עומדים יחד, ובצד כיתוב וחתימה.
הגלויות שיצאו מהארץ בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה נועדו לעיניים של יהודי אירופה ואמריקה, והראו להם בדיוק את מה שהם רצו לראות. מקומות מקודשים וטקסים עתיקים.
1914 היא שנה גורלית. תוך חודשים תפרוץ המלחמה, השלטון העות’מאני יסגור את הדואר לאירופה, וכל הזרם הזה של גלויות מהארץ ייעצר כמעט לגמרי.
1914 • גרמניה ואוסטריה
שני חיילים משני צידי החזית
אגרת שהודפסה כחודשיים אחרי שפרצה מלחמת העולם הראשונה. בתמונה שני חיילים יהודים עטופים בטלית ומתפללים מסידור. אחד בצבא גרמניה ואחד בצבא אוסטרו-הונגריה, ומאחוריהם דגלי שתי המדינות.
בכרטיס שלוש שפות. בגרמנית ובעברית “לשנה טובה תכתבו”.
באותה מלחמה לחמו יהודים משני צידי החזית. עשרים שנה אחר כך אותה מולדת בדיוק תפנה נגדם.
אז מה ה”שנה טובה” שלך?
כל הגלויות שבכתבה הן אגרות שנה טובה מקוריות מהשנים 1878 עד 1918, ונמצאות היום בנחלת הכלל.
שרי











