עבדתי שעות על פרויקט — ואז התגובה שקיבלתי ריסקה לי את הלב

מכירה את זה ש… את יושבת שעות על עיצוב.
עוברת על כל פרט, מזיזה מילימטרים, בוחרת צבעים, מוחקת, בונה מחדש —
עד שבלב שלך את יודעת:
“זה זה.”

ואז… את שולחת ללקוח.
חולפות כמה דקות — או שעות — או יום שלם של מתח.
ופתאום את מקבלת הודעה:
“אה… לא יודע, זה לא תופס אותי.”
“זה נראה פשוט.”
“אפשר לעשות את זה יותר… מעניין?”

בום.
כל מה שבנית מתפרק בשנייה.
את מרגישה שהלב שלך נמעך לתוך הפיקסלים.
איך מסבירים ללקוח שהפשטות הזו היא בדיוק מה שגרם לעיצוב להיות חכם?
איך גורמים לו לראות את הקסם שאת רואה?

אז איך מתמודדים?

1. תני ללקוח הצצה לתהליך.
   במקום רק לשלוח את הקובץ הסופי, שלחי גם סקיצה או צילום מסך מתהליך העבודה.
   כשלקוח רואה שהיה פה תהליך, הוא מתחיל להעריך.

2. דברי על תחושה, לא על טכניקה.
   במקום לומר “קומפוזיציה אסימטרית עם ריווח מאוזן”, תגידי:
   “רציתי שזה ירגיש נקי ונעים בעין, שלא יעייף את מי שמסתכל.”

3. תשאלי שאלות קטנות.
   לפני שאת ממהרת לשנות, תשאלי:
   “מה מרגיש לך שחסר?”
   לפעמים התגובה היא בכלל לא על העיצוב, אלא על תחושה כללית.

4. תזכרי שלא כולם יתחברו.
   יש לקוחות שלא משנה מה תעשי, הם ירצו “עוד”.
   זה לא אומר שהעבודה שלך לא טובה, זה פשוט אומר שלפעמים זה לא החיבור הנכון.

ולסיום, סיפור אישי…

אני זוכרת לקוחה אחת שאמרה לי:
“לא יודעת, זה פשוט מדי בשבילי.”
במקום להתגונן, שלחתי לה צילום מסך מסקיצה קודמת, עמוסה, צבעונית, מלאה ברעש.
“ככה זה נראה לפני,” כתבתי לה,
“וככה זה נראה אחרי שחתכתי והשארתי רק את מה שבאמת חשוב.”

כמה דקות אחר כך היא ענתה:
“עכשיו אני מבינה. אל תגעי בזה יותר.”

בסוף, זה לא תמיד עניין של להסביר מושגים גדולים —
זה לדעת להראות את הדרך שעברת.
ואז… הסיפור הרבה יותר פשוט.

ותזכרי: בסוף, הוא הלקוח — והוא הקובע.
המטרה שלך היא לכוון, לייעץ, להסביר, אבל גם לדעת מתי לשחרר.

אם אהבת, אשמח שתסמני לייק