ראיון אישי עם נחמי רובין אלמנת אסון מירון

נפרדנו ליד הדלת. אני זוכרת שהיה לי קשה עם הנסיעה שלו, וניסיתי להניא אותו מכך, אבל בעלי ציטט לי מהגמרא על גודל היום ומעלת הנסיעה, וריכך אותי.

נפרדנו מתוך הסכמה והוא יצא לדרך… עברו כמה שעות, ולא הצלחתי ליצור איתו קשר. אט אט הגיעו השמועות הקשות. עבר עלינו בוקר שחור משחור, המתח עלה לשמים והרגשתי שאני מתפרקת… תסריטי אימה שונים התרוצצו במוחי. אמא שלי ישבה לידי, יחד אמרנו פרקי תהילים וניסינו להרגיע את עצמנו בכל דרך אפשרית. אבל לבסוף היא זו שנאלצה, בשתים עשרה בצהריים – לבשר לי את הגרוע מכל…”

עם חלל כל כך ענק, איך עברת את התקופה הראשונה?

אני זוכרת בלבול, אֵבל, ומצד שני – חיבוק ענק. המון חיבוקים של עם ישראל בכלל, ושל אנשים טובים בפרט, שעשו הכל כדי להקל עלי בכל המישורים. חברות, בני משפחה, המעגל הקרוב והרחוק – כולם היו איתי באבל, נתנו כח בעצם היותם… באותו זמן, שיר ישן שכתבתי בעבר וקצת הפצתי בזמנו, התפרסם בצורה בלתי רגילה, בגלל המשמעות העמוקה שהייתה בו, והמסר החזק של אמונה איתנה למרות כל הקשיים שאנחנו חווים. השיר עבר מאחת לשנייה מתוך ידיעה שזה שיר שאני כתבתי. נשים רבות חשבו שהוא נכתב בעקבות האסון, אבל האמת היא, שהשיר נכתב עוד הרבה קודם.

מתי ומדוע למעשה כתבת את השיר?

במקצועי אני כותבת תוכן לעסקים, והכתיבה זורמת בנשמתי. כשאני חווה רגש מטלטל אני נוהגת להעלות אותו על הכתב. (אגב, לנחמי יש רשימת תפוצה לנשים שאוהבות עומק, שירה וחיבור. בה היא כותבת בה רעיונות מחזקים על פרשת שבוע ועוד) וזה מה שקרה לי לפני כשלוש שנים. בעקבות אירוע מסוים שחוויתי התחלתי לחשוב על נטילת אחריות ממקום מאמין, ובעקבות ההרהורים כתבתי לעצמי ולהנאתי, את השיר המדובר. באותו זמן לא חלמתי לאן השיר שלי יגיע ואיזו פרשנות מצמררת הוא יקבל”.

למה כוונתך במילים ‘נטילת אחריות ממקום מאמין’? נשמע מעניין.

“פעמים רבות עוברות עלינו חוויות נעימות פחות”, מסבירה נחמי. “באופן טבעי, יש לנו נטייה להאשים. אין תנאים טובים בעבודה? הבוס קמצן. בעיות התנהגות אצל הילדה? המורה לא משתלטת. חדר מדרגות מלוכלך? השכנים אגוצנטריים. ציון נמוך בעבודה? היא הייתה קשה מדי. זה מבט אוטומטי שלנו כבני אדם, נכון. אבל כיהודים מאמינים יש לנו כלי רב עוצמה שנותן לנו מבט אחר על כל התמונה. יש כאן מישהו שמסובב את כל הסיבות וכל מה שקורה לנו, גם מה שפחות מוצא חן בעינינו, גם מה שלא מסתדר עם התוכניות שלנו – הכל לטובתנו והוא קבע לנו את המסלול המדויק, הנכון והמתאים לנו בתכלית הדיוק. ואז, כשאת חושבת בצורה הזאת, לוקחת אחריות ומפסיקה להאשים, קורה דבר מדהים: הפוקוס חוזר אלייך בחזרה! את לא חסרת אונים מול מזל רע שרודף אותך, את לא אומללה וחסרת בחירה בגלל נסיבות חייך, אלא בת יקרה של אבא שקיבלה תפקיד באהבה גדולה. אז, זה לא הוא. זה אתה! ותודה רבה.

מסיימת נחמי, וניכר על קולה שהיא מחוברת למילים שאמרה ומיישמת אותן היטב.

הסתובבתי עם הרעיון הזה שהתבשל לי במח תקופה ארוכה וכשהוא היה מבוסס דיו, הרגשתי שהוא חייב להיות כתוב ולבוש במילים ובחריזה מצוינת, כדי לקבל את הבמה הראויה. בשעה מאוחרת בלילה התיישבתי מול המחשב והתחלתי לכתוב. המילים פרצו מאליהן, החרוזים עלו על כל הציפיות, והמסר היה ברור, חד ומורגש. חשתי שהשיר שלי כתוב בדיוק כמו שמגיע לו, ומביע את המסר שאינו משתמע לשתי פנים… ברוך ה’ חלומי התגשם ולבש צורה. השיר נולד, אבל אז עדיין לא תיארתי לעצמי מה תהיה המשמעות המצמררת שהשיר האהוב שלי יקבל בעוד תקופה לא ארוכה…