מי גנב לך את היצירתיות?

נולדת יצירתית – אז לאן היא נעלמה?
כל תינוק שנולד, מגיע לעולם עם ראש מלא בדמיון ושאלות אין-סופיות. ילדים קטנים שואלים “למה?” על כל דבר, מציירים עולמות דמיוניים, ובונים מגדלים מלגו רק כדי להפיל אותם ולבנות מחדש. היצירתיות היא חלק טבעי מהם, חלק ממי שהם.

אבל אז, משהו קורה. לאט-לאט, אותה יצירתיות טבעית הולכת ונעלמת. המחשבות הפרועות שהיו פעם מקור לגאווה הופכות ל”שטויות”. השאלות הבלתי נגמרות זוכות לתשובות קצרות וחותכות. ובמקום לעודד אותם לחשוב מחוץ לקופסה, העולם מתחיל לדחוק אותם לתוך מסגרות ברורות וקשיחות.

אז מי אשם בזה?

המוסדות שלימדו אותנו “לחשוב נכון”

מוסדות הלימוד, שבבסיסם נועדו לפתח אותנו, הפכו לא פעם את היצירתיות שלנו ל”אויבת הציבור”. חשבי על השיעורים בבית הספר:

• היום מתחיל בשעה מסוימת – ואם אחרת- תביאי פתק איחור, נו-נו-נו
• יש תשובה אחת נכונה – בכל מבחן או תרגיל, תמיד יש רק תשובה אחת שמתקבלת, ואוי למי שיחשוב אחרת.

מערכת החינוך, בתהליך איטי אך עקבי, הופכת אותנו מבני אדם מלאי סקרנות ושאלות, לאנשים מרובעים וחסרי מעוף.
(אני כמובן לא באה לשלול את קיומם, אין ספק שמוסדות לימוד נותנים לנו המון ואי אפשר בלעדם)

מה אנחנו מפסידות כשהיצירתיות נגנבת?

כשאנחנו מאבדות את היצירתיות שלנו, אנחנו מאבדות הרבה יותר מרק רעיונות טובים. אנחנו מאבדות את היכולת לחלום, לדמיין, ליזום. במקום לראות בעיות כהזדמנות לחדשנות, אנחנו רואות אותן כמשהו שצריך פשוט “לעבור”.

והאמת? זה לא נגמר בבית הספר. גם בחיים הבוגרים, הכבילות למוסכמות ממשיכה. כמה פעמים חשת שאת עושה משהו “כמו שצריך”, ולא “כמו שאת באמת רוצה”?

איך מחזירים את היצירתיות?

החדשות הטובות הן שהיצירתיות שלנו לא באמת נעלמה – היא רק הושתקה. ולמזלנו, אפשר להחזיר אותה.

איך?

מחכה לתשובה שלך (בתגובות)