אפקט טראמפ

אפקט טראמפ – למה לפעמים צריך להגזים כדי לתפוס את העין?

בעולם העיצוב, יש כלל לא כתוב: אם זה לא מושך את העין – זה לא קיים. בעידן של שטף מידע אינסופי, אנחנו מופגזים באלפי מסרים גרפיים ביום, ולכן, כדי שעיצוב יבלוט – הוא חייב להיות עוצמתי, קיצוני, אולי אפילו מוגזם.

מהו “אפקט טראמפ” בעיצוב? (גילוי נאות, אני המצאתי את המושג הזה…)

אפקט טראמפ, בהשראת סגנון התקשורת הישיר, הבולט והבלתי מתנצל של דונלד טראמפ, מתאר גישה לעיצוב שמבוססת על הגזמה מכוונת: צבעים חזקים, טיפוגרפיה דרמטית, קומפוזיציות מפתיעות, והכי חשוב – מסר שלא משאיר מקום לספק.

למה זה עובד?

• המוח מחפש גירויים יוצאי דופן – אם הכל עדין והרמוני, שום דבר לא תופס את תשומת הלב.
• זיכרון חזותי מתבסס על ניגודיות – כשיש הקצנה בצבעים, בקונטרסט או במסר, העיצוב נחרט בזיכרון.
• הצפה של תוכן מחייבת בידול – בעולם שבו כל מותג מנסה לצעוק “אני פה!”, חייבים לצעוק חזק יותר – או חכם יותר.

איך ליישם את אפקט טראמפ בעיצוב?

1. צבעוניות מוגזמת – שימוש בניגודים חזקים, צבעים זרחניים או שילובים לא שגרתיים.
2. טיפוגרפיה דרמטית – אותיות גדולות במיוחד, משקל עבה, מרווחים לא סטנדרטיים.
3. קומפוזיציה לא צפויה – שבירת גריד, זויות חדות, אלמנטים שיוצאים מהפריים.
4. שפה ויזואלית חצופה – אמירות גרפיות חדות וברורות שלא משאירות ספק לגבי הכוונה.
5. שימוש באובייקטים גדולים מדי או קטנים מדי – משחקי פרופורציות שיוצרים תחושה דרמטית.

אבל רגע… מתי זה מוגזם מדי?

חשוב לזכור שההגזמה היא כלי, לא מטרה. אם הכל מוגזם – שום דבר לא בולט באמת. האתגר הוא לדעת איפה להגזים ואיפה לאזן. לכן, כדאי להשתמש באפקט טראמפ בצורה חכמה:

• לא בכל פרויקט – אלא איפה שזה נדרש.
• לשלב בין אלמנטים קיצוניים לאזורים “שקטים” בעיצוב.
• להתאים את הסגנון לקהל היעד – לא כל תחום מתאים להקצנה.

לסיכום: להגזים, אבל עם שכל.

מה את אומרת על זה? ספרי בתגובות! 🚀